בטוח לאומי-משרד ראשי נ' בונה ריינה בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

1.בפני תביעת שיבוב שהוגשה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל" או "התובע") מכח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

2.התובע עותר להחזר גמלאות נכות מעבודה המשולמות למר לואי מנסור (להלן: "הנפגע"), בגין פגיעתו בתאונת עבודה שארעה ביום 27.7.98, בעת שעבד בשרותו של קאסם בדארנה (להלן: "בדארנה" או "המעביד"), באתר עבודה בקריית אתא (להלן: "האתר").

3.הנתבעת מס' 1, בונה ריינה בע"מ (להלן: "בונה ריינה" או "הנתבעת 1"), הינה חברה קבלנית אשר ביצעה את עבודות הבניה כ"קבלן ראשי" באתר, על פי הזמנת הנתבעת מס' 3, אנג'ל חברה קבלנית בע"מ (להלן: "אנג'ל").

הנתבע מס' 2, הינו מנהלה של בונה ריינה.

הנתבעת מס' 4, אררט חברה לביטח בע"מ, הינה חברת ביטוח אשר על פי הנטען ביטחה את אחריותם של הנתבעים 1 ו- 2 .

4.המחלוקת מתמקדת בשאלת שיעור האחריות, אם בכלל, שיש לייחס לנתבעים, לקרות ארוע התאונה.

5.מטעם התובע העידו מפקח משרד העבודה והרווחה, מר אנטולי פודולני (להלן: "המפקח על העבודה") והנפגע.

מטעם הנתבעים העידו מר נחום סילסשטיין (להלן: "סילשטיין") אשר שימש כמהנדס בחברת אנגל ומר ניסים יתח (להלן: "יתח") אשר שימש כמנהל העבודה באתר, מטעם בונה ריינה.

נסיבות ארוע התאונה

6.אין חולק כי הנפגע היה עובד של בדארנה אשר שימש כקבלן משנה לעבודות טיח באתר.

הנפגע ציין בתצהירו כי התבקש על ידי בדארנה, לעלות למרפסת הקומה הרביעית של אחד מהבניינים ולהוריד חבל לצורך משיכת צינור גומי בקוטר 1.5 צול אשר שימש לאספקת טיט באמצעות משאבה, לשם ביצוע עבודות הטיח באותה קומה. הנפגע העיד כי עמד על שפת המרפסת, אשר לא היתה מגודרת ומשך את הצינור בעוד שבדארנה דחף אותו מלמטה. בשלב מסויים, כאשר הנפגע משך את הצינור בתנופה, איבד את שיווי משקלו ונפל ממרפסת הקומה הרביעית למטה, מגובה של כ- 11 מ'. הנפגע הסביר בעדותו כי בגין תנועת המשיכה והתנופה, נפל בצורה קשתית לקרקע (עמ' 12-11 לפרוטוקול). הנפגע הוסיף והעיד כי עבד אצל בדארנה, כחודשיים וחצי עובר לתאונה וכי לא קיבל כל הדרכה בדבר הסיכונים הכרוכים בעבודה או הוראות בדבר שימוש באביזרי בטיחות (עמ' 11-10 לפרוטוקול).

7.המפקח על העבודה, הגיע לאתר כשעתיים לאחר התאונה, גבה עדויות, צילם תמונות המדגימות את מקום ארוע התאונה, ת/2, וציין בפרק המסקנות ב"דו"ח חקירת תאונת עבודה" שנערך על ידו, ת/1, כדלקמן: "נפילתו של הנפגע מהמרפסת היתה תוצאה ישירה של העדר גידור בשפת המרפסת ...קיום גידור מתאים בשפת המרפסת בקומה הרביעית...היה מונע את הנפילה".

8.יתח אשר שימש כמנהל העבודה באתר, ציין בתצהירו כי על בדארנה, כמעבידו של התובע, היה להנהיג שיטת עבודה בטוחה ולהדריך את הנפגע כיצד לבצעה. יתח הוסיף וציין כי בדארנה התרשל בכך שהורה לנפגע לבצע את העבודה, כפי שבוצעה. יתח ציין בתצהירו כי הנפגע עצמו הוא שפירק את מעקה הבטיחות וכי הוא לא ידע על עצם עבודתו של נפגע באתר שכן היה זה יומו הראשון לעבודה.

9.יצויין כי לעומת עדותו של הנפגע כי עבד באתר כחודשיים וחצי, גם בדארנה ציין בהודעה שמסר למפקח על העבודה כי היה זה יומו הראשון של הנפגע בעבודה. בנסיבות העניין, לא ראיתי לייחס לשאלת מועד תחילת עבודתו של הנפגע באתר, חשיבות יתרה, שכן לא יכולה להיות מחלוקת שהחובה להדריך עובד מוטלת, בראש ובראשונה, על המעביד. באשר להדרכה שניתנה על ידי מנהל העבודה באתר, הרי שבניגוד לעדותו של יתח כי "כל עובד שהיה מגיע היה חייב לעבור דרכי, לקבל תדריך..." (עמ' 18 לפרוטוקול). יתח עצמו, מסר בהודעתו למפקח על העבודה כי קבלן המשנה הוא שנותן הוראות לפועלים ו"...אני נותן הוראות רק לקבלני משנה" ובהמשך, בתשובה לשאלה, מי מדריך את הפועלים, בעניין בטיחות, השיב: "אני נותן הנחיות בטיחות לקבלני משנה והם מעבירים אותם לפועלים" (ראה פרוטוקול חקירת יטח המצורף לדו"ח חקירת התאונה, ת/1). למותר לציין כי דברים שנאמרו ב"זמן אמת" ובעת חקירה בדבר נסיבות ארוע תאונת העבודה שזה עתה ארעה, עדיפים על פני גרסה מאוחרת שנשמעה לאחר למעלה מעשר שנים.

10.כן אין בידי לקבל עדותו של יטח כי הנפגע או בדארנה, הם שפרקו את מעקה בטיחות שהיה במרפסת הקומה הרביעית שכן בהודעה שמסר למפקח על העבודה, מיד לאחר התאונה, יתח השיב במפורש כי לא היה מעקה. נוכח העובדה שיתח לא מסר למפקח על העבודה, מיד לאחר התאונה ובמהלך חקירה בדבר נסיבותיה, כי היה מעקה שפורק על ידי הנפגע או מעבידו, נראה כי מדובר בגירסה כבושה שנולדה לצורך המשפט.

11.בנסיבות אלה, ראיתי לקבל את גירסתו של הנפגע באשר לנסיבות ארוע התאונה ולקבוע כי המרפסת לא היתה מגודרת עובר לארוע התאונה וכי הנפגע אשר עבד בעת ארוע התאונה, יחד עם המעביד ותחת פיקוחו, לא הודרך בעניין הסיכונים הכרוכים בעבודה ולא סופקו לו אמצעי הבטיחות הנדרשים לצורך ביצוע עבודה בגובה, על שפת מרפסת לא מגודרת.

שאלת האחריות

12.הלכה היא כי מעביד, חב כלפי עובדו, חובת זהירות רחבה הכוללת את החובה להנהיג שיטת עבודה בטוחה, להדריך את העובד, בכל הנוגע לשיטת העבודה, הסיכונים הטמונים בה וכללי הזהירות הנדרשים ולפקח על ביצועה הנאות של שיטת העבודה, תוך ישום הוראות הבטיחות, ראה לעניין זה: ע"א 663/88 שריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז (3) 225, ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז (3) 345, ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו (2) 592 וע"א 320/90 מפעלי לוקי לבניה בע"מ נ' גוברין, תק-על 92 (3), 340 שם נפסק כי: "חובה זו מתבטאת בנקיטת אמצעי זהירות סבירים, שימנעו בנסיבות הענין הפגעות מכל אותן סכנות הכרוכות מטבע הדברים בעבודה ושהמעביד צריך היה להיות ער להן... המעביד צריך היה לצפות סכנה זו, להעיר את תשומת ליבו של העובד באשר לקיומה של סכנה זו ולהנחותו כיצד לבצע את העבודה כך שיצומצם ככל האפשר הסיכון הנ"ל".